<h1>הגהות שערי דורא סימן מ"א</h1>
<h2>דף ק.</h2>
והא דאמר (רבא) בריה אינה בטילה היינו כגון דג א)טמא שהוא שלם או עוף טמא או זבוב או גיד הנשה כשהוא שלם אם אחד מאלו נפל בהיתר אם מכירו יסירו והטעם בטל בששים אם נתבשל בהיתר. ואם אינו מכירו אינם בטלים דבריה לא בטיל אפילו באלף ודוקא כשהבריה שלם אז לא בטלה (אבל ב)מרוסקים ג)בטלים) ועוף טמא קרוי בריה אפילו במותו והא דאמרינן בפרק אלו הן הלוקין (ט"ז:) ריסק ט' נמלים ואחד חי לאו דוקא חי אלא שלם אבל מקצתן חתוכין אפי' כולן ישנן עם ההיתר אם יש שם ששים בהיתר בטל בששים. ועוף טהור שהוא נבילה או נאסר מחמת בליעת איסור או דג טהור שנבלע בו איסור אינו קרוי בריה וכן פסק ר"י וכן איתא בפגה"נ (ק"ב:) שצפור טהור ד)שנתנבלה או נטרפה אפילו שלימה אינו קרוי בריה. ה)מיהו בשר ו)הנבלע מחלב ונאסרה לפי שאין שם ס' לבטל הבלוע אינה בטילה דאפילו אם נתערבה באלף של היתר הכל אסור כשהחתיכה קצת גדולה וניכרת קצת בחלב משום דחשובה שראויה להתכבד (מחמת איסור) ז)אבל טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש שם ששים בחתיכה לבטל הטפה בטילה דטפה אינה ראוי להתכבד [(א"כ חשיבות של ראוי להתכבד אינה מחמת האיסור הנבלע)] (ואם אין שם ששים לבטל הטפה אז החתיכה אסור) [ובטילה ברוב ביבש או בצונן או בס' אם נתבשלה עם שאר חתיכות מותרות] ח)כדתנן בפרק כל הבשר דטפת חלב אינה ראויה להתכבד. [שערי דורא הלכ' מינים המתבטלים סימן מ"א]. א)0ואלו הן קרויין בריה עוף שלם דג שלם שרץ שלם וכה"ג וה"ה גיד הנשה דוקא כשהוא שלם ואבר (ד"ל שלם) מן החי קרוי ברי' שיש בו עצם שקרוי אבר מן החי אפילו בכל שהו כן היא (ד"ל. בתוס') כתובה בפרק התערובות וז"ל האשר"י בפגה"נ כל דבר שאם יחלק אין שמו עליו נקרא בריה כגון עוף טמא שלם נקרא עוף וכשאינו שלם אינו נקרא עוף אלא חתיכת עוף טמא וכן גיד נקרא חתיכת גיד וכן אבר מן החי עכ"ל וכן בסמ"ג אעפ"י שאפי' דבר מועט כשנחתך מן החי קרוי אבר מן החי מ"מ נ"ל דה"פ דאם נחתך דבר מן החי קרוי בריה ואחר כך כשנחלק (ד"ל. אותה) חתיכה קרוי חתיכת אבר מן החי. ויש מן החכמים (ד"ק ויש ספרים) שכתבו דברי' בטילה בתתק"ס וקשה להו משמעתין (ד"ק. דקאמר לקמן ס"ס מ"ב אבל דבר שקרוי ברי' או חהר"ל או דבר שבמנין לא בטל אפי' באלף) דמדמה ביטול בריה לביטול החר"ל דאפי' באלף לא בטיל. ומיהו איכ"ל כיון דצריך ביטול גדול לבטלו דהיינו בתתק"ס מדמהו שפיר לחהר"ל עכ"ל אשר"י פגה"נ. והא דקיי"ל ברי' לא בטיל לאכול הגוף ברי' כשנתערבה ואינה ניכרת ה"מ בששים כשאר איסור אבל בתתק"ס בטל כדאיתא בירושלמי תרומות ואין ללמוד מכאן לחמץ בפסח ולסתם יינם שהוא במשהו א"ז פ' בתרא דע"ז. הגה אחרת כי"פ ד"ק אך שיבוש הוא ביד האומרים אם יש שם אלף הבריה בטלה משו"ה יש שם האיסור אף באלף אלפים לא בטל וכן הורה מהר"ם הלכה למעשה עכ"ל. ב)0אבל מרוסקין בטלים (ד"ק כי"פ) ואומר ר"י דמה שמרוסקים בטלים היינו שלא בא לקדירה שלם כגון שלא ידע מן הדג טמא אבל אם ידע שבא שלם לקדירה לבישול אז יש לו דין בריה ואפילו אם נתרסק אחר כך דכיון שבא בתורת בריה שוב לא בטל ממנו תורת בריה (אע"ג דחתיכה זו של היתר היתה) ומעתה מה שאמר מיד בפנים אבל אם מקצתם חתוכים דבטל הכי פירושו שהטמאים מקצתם חתוכים קודם שבאו לקדירה אז אפי' אם כולם ישנם עם ההיתר פירוש אעפ"י שכולן עדיין כאן אעפ"כ מותר. ואני הבנתי מרוסקין בטלין פירוש שנזרק קצת (לפה"נ צ"ל שנתרסק קצת) מן הדג טמא אז השאר בטל אפילו אם בא שלם לקדירה. אבל במקצתם חתוכים כגון שמקצתן חתוכים קודם שבאו לקדירה אז אפי' כולם ישנם עם ההיתר כו' ולפי' אשר אני אומר אז לא היו צריכין לזה החילוק אפילו כולם ישנם עם ההיתר עכ"ל. ג)0ואפי' אם נאסר כבר התערובות ונתרסק אח"כ (הברי') מתבטלין ודוקא שנתרסק הברי' והחתיכה בשוגג אבל במזיד שכיון לבטל האיסור אסור למי שכיון לבטלם ומיהו אעפ"י שנחתכה חתי' אחת אין תולין לומר שהאיסור נחתך ונתבטל ויהא כולן מותרות אלא אותה חתיכה שנחתכה לבד מותרת ממנ"פ אחד מאלו דאם הוא של איסור כולן מותרות. ואם אינה של איסור הרי היא לבדה מותרת והשאר אסורות ואפי' נחתכו רובן אין תולין שהאיסור הוא מהרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות יו"ד סי' ק"א. ואפי' נחתכו רובן לא אמרינן אסור' ברובה איתא כו' ואע"ג דבכל דוכתא תלי' ברוב יראה דהכא איכ"ל אדרבא כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו (דאמרינן) דכל דפי' מרובה קפריש ונמצא האיסור שהיא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו מהרא"י ז"ל (א"ה. ומהרא"י הזה פרושי קמפרש להגה הקודמת דיו"ד סי' ק"א). בס' אשר"י פגה"נ וז"ל בריה שכתתה או נתרסק א' מאבריה תו לא מיקרי בריה ובטלה בס' עכ"ל. ד)0ואם נתנבלה מכח שחיטה אינה בטילה דהא לא באתה לכלל היתר מעולם. דהא קודם שחיטה בחזקת אבמ"ה (הוא) עד שנשחטה עכ"ל וצ"ע כי בפנים משמע להיפוך. ה)0מיהו בשר הנבלע מחלב. ואלו אסורים ואוסרין בכל שהו פי' דאפילו באלף לא בטל חביות של יין נסך כו' ובשר בחלב פי' חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונאסרה בנ"ט וחזר ונתערב באלף חתיכות אוסרת כולן כו' א"ז. ו)0מיהו בב"ח לא בטיל (זו הוא גי' ד"ק). פירוש בשר שנפל בחלב ושהה שם עד שבלעה החתיכה חלב לתוכה ומעתה ליכא ס' בבשר לבטל החלב הבלוע אז אותה חתיכה לא בטלה, כלומר כשנתערבה באחרים ומסיק השערים כשהחתיכה קצת גדולה וניכרת בחלב פי' שהחתיכה גדולה כל כל שהיא ראוי להתכבד, וזה נקרא איסור מחמת עצמה דאינה בטילה כדאמרינן לעיל ריש סי' מ' ולקמן סי' מ"ב. והכי איתא בסימני סה"ת סי' נ' (כצ"ל ומש"כ בשם סמ"ק ט"ס) וז"ל חתיכה של נבילה או בהמה טמאה או חתיכת בשר הבלוע מחלב והיא גדולה לא בטלה אפילו באלף של היתר כיון דראויה להתכבד כדתנן בפ"ב דע"ז ע"ד עכ"ל. ז)0אבל טפת חלב כו'. ביאור זה אחד מן המקומות האיסור והיתר שאין יודעין שיעור. ח)0(ד"ק) כדתנן בכה"ב בטפת חלב אינה ר"ל. פי' האיסור הבלוע בו אינו ראוי להתכבד ולכך בטילה כו' ע"כ.
